|
 |
בשעה שכלכלת המדינה תקועה עמוק באדמה, ממשיך הקריון להתפתח ולגדול, תוך שהוא מגלגל מעל 700.000.000 שקלים בשנה
אין ספק: הקריון הוא הצלחה. הצלחה גדולה.
וכמו לכל הצלחה בסדר גודל כזה, יש תמיד כמה סיבות.
תלוי את מי שואלים.
אנשי המקצוע יגידו: ניהול נכון.
האנשים הסובבים והמקורבים ליוסי פרי, מנכ"ל הקריון, יגידו: האיש חי את המקום. חי אותו בכל רמ"ח ושס"ה אבריו וגידיו. משקיע בו את הנשמה.
ויוסי פרי עצמו מחייך ואומר: "אתה שואל מה הסוד? - אז אני אגיד לך. יש שלוש סיבות להצלחה: מיקום, מיקום ומיקום".
"מיקום טוב", הוא אומר, "הוא המפתח. ובנקודה הזאת אני חייב לומר כל הכבוד לדני ז'ק, ראש העירייה הקודם של קרית ביאליק, ולמרות שלא פעם היו בינינו חילוקי דיעות קשים, שאפילו הביאו אותנו לבית המשפט, בענייני ארנונה למשל, אני מודה ואומר לזכותו של דני ז'ק, שהוא איש עם חזון וראייה למרחוק, אשר ראה באיזור השוליים הזה של קרית ביאליק, במבנה הישן הזה של בית החרושת "אתא", מקום שיוכל להיות ולהפוך למרכז חי ותוסס של מסחר ופעילות חברתית".
"המיקום הנכון, והעובדה שהשכלנו לפתוח צירי כניסה מכל מיני כיוונים לקריון, מצד אחד, ולהכניס לכאן גם צרכי ציבור מגוונים, כמו שירותי רפואה, בנקים ובית משפט, וליצור כאן מכלול של מרכז עסקים ראשי שנותן גם את הכל השירותים לקהילה, הוא בעצם סוד ההצלחה".
ולמרות זאת, אין ספק שיוסי פרי עצמו הוא הקלף המרכזי בהצלחה של הקריון. אני זוכר לילה סהרורי אחד לפני שנים, כשעמדו לפתוח איזור חדש בתוך הקריון, האיזור שבו נמצאות חנויות האופנה היוקרתיות מחו"ל, כמו זארה למשל, לקח אותי יוסי פרי לסיור לילי בין ענני אבק, קרשים, טיח ורעש נורא של פטישים ומכונות, ולמראה עיניו הנוצצות כמו של ילד קטן, הבנתי פתאום שבמקום שבו אני רואה רק ליכלוך ואתר בנייה וחדרים חשוכים למחצה, הוא רואה שדרה מצוחצחת ונקייה ואורות בוהקים ומוצרי אופנה מעוצבים למופת.
והיה ברור שהלהט, הדחף והאמונה שדוחפים אותו, אכן יביאו גם לתוצאות שהוא רואה בעיני רוחו.
היום, כשיוצא לנו להתהלך בקריון המבהיק מניקיון, העיניים של יוסי פרי מחפשות ורואות כל פיסת נייר מושלכת, כל ליכלוך קטן וכל מה שעדיין לא לשביעות רצונו.
"אתה יודע", הוא אומר, "היום למדתי (ושימו לב: הוא אומר "למדתי"), כאילו מוטל עליו להמשיך לגלות, לחפש וללמוד עוד ועוד על מה שקורה שם, "היום למדתי שהתיפעול של האיזור החדש של בתי הקולנוע, שאנחנו קוראים לו "שדרת הכוכבים", הוא לא נכון. הסתובבתי בשטח וראיתי, שהשירותים שם נעולים בזמן שבתי הקולנוע עוד פועלים ומלאים אדם. ומיד אמרתי לחבר'ה שלנו, שיש לתקן ולסדר את העניין. כי ככה זה. אתה חייב להיות דרוך, לפקוח שבע עיניים לתקן כל נקודת תורפה. אם אתה רואה ששער כניסה כלשהו סגור כבר בחצות, אתה יודע שמשהו לא בסדר, ומחובתך לתקן. ואני אגיד לך עוד משהו, אני מגיע לכאן ונמצא כאן גם בשבתות, לראות ולבדוק שהכל פועל כראוי..."
לשון אחר: אלוהים ברא את העולם בשישה ימים והלך לישון, אבל יוסי פרי יודע, שהוא רק בנאדם והוא מחוייב לפקוח עין כל רגע.
פרי: הפך את הקריון למטחנת כסף על גלגלים. הקריון בתקופתו התרחב וגדל, וכיום עוברים בו כמליון ומאתיים אלף איש בחודש. בזכות קפדנותו ודרישתו לאיכות ומצויינות, שומר הקריון על רמת שירות גבוהה |
הוא נולד בטשקנט. הוריו שברחו מפולין מאימת הנאצים, עלו ארצה עם קום המדינה, יחד עם ארבעת ילדיהם. שלושה בנים ובת. בתחילה גרו במעברה בעתלית, ואחר כך עברו לחיפה לרח' אלנבי, בפאתי ואדי ניסנאס. "את ילדותי ונעוריי עשיתי בואדי ניסנאס", הוא אומר וטיפה של נוסטאלגיה מתגנבת לקולו. היום, בגיל 63, כשבניו כבר פורשים כנפיים עצמאיות, הגדול מהנדס תעשיה, השני הקים משרד פירסום והשלישי רק השתחרר מהצבא, הוא עדיין לא מוכן לנוח. "חשוב לי עדיין ליצור ולבנות, כדי שאוכל בעוד שנים ללכת עם נכדיי ולהגיד: הנה, כאן השפעתי, נטעתי, הקמתי. ולהגיד לך משהו? - כל בוקר אני קם ושואל את עצמי, מה אני יכול לעשות היום שעוד לא עשיתי אתמול".
לקריון הגיע בהזמנת יולי עופר. "ניהלתי אז קניון של עזריאלי בבאר שבע, ויולי עופר קרא לי ואמר, אני רוצה שתנהל ותפתח בצפון הארץ את חברת מליסרון, החברה שבבעלותה כל איזור הקריון, כולל המרכז הרפואי זבולון, בתי המשפט ושכונת עופרים על גגות הרעפים האדומים שלה".
"כשעברתי אז על תוכניות הבנייה, ראיתי מה הפוטנציאל של המקום".
יוסי פרי הוא בעצם המנכ"ל השני של הקריון, שהגיע לכאן כשלוש שנים לאחר פתיחתו ומאז הוא כאן. בגאווה של אב לחתן בר מצווה, הוא מראה לי בעזרת עט עם קרן לייזר אדומה צילומי אוויר גדולים המתעדים את שלבי ההתפתחות המדהימים של הקריון, שהיה לאחד המרכזים המצליחים והמשגשגים ביותר בארץ. "תראה", הוא אומר, "פעם עבדו כאן בבית החרושת "אתא" 200 איש, היום עובדים כאן למעלה מ-3500, ומגיעים לכאן מדי יום כ-40-50 אלף איש ואישה וילד".
"כי ככה זה. מי שלא רואה את העתיד ודורך במקום, הולך בעצם אחורנית. צריך לפתח כל הזמן בצורה מושכלת. לתת לתושבי הקריות והאיזור את מה שיש בת"א ואפילו בחו"ל תחת קורת גג אחת, להביא לכאן את כל המותגים".
"הנה למשל, קריסת הקלאבמרקט הביאה לי הזדמנות לפתוח שדרה נוספת, את שד' עופר, ובמקביל לפתח את שד' הכוכבים ובתי הקולנוע החדשים. ואגיד לך עוד משהו: הרמה כאן גבוהה יותר מהסינימה סיטי שבצומת גלילות בת"א. ובמקום בתי הקולנוע שהתפנו, אנחנו כבר עובדים על שדרה חדשה, עם שער כניסה נוסף וחנויות ומותגים נוספים. טעויות? - יש. אולי לא בדיוק טעות. אבל במבט לאחור, היום לא בטוח שהייתי בונה את שכונת עופרים, אלא הייתי מנצל אותה לעוד מגרשי חנייה ושטח מסחרי".
"תראה, בחמש עשרה השנים שאני כאן, הקפדתי על אחד מכללי היסוד של תורת הניהול. אני חושב, שכשאתה חותם הסכם עם מישהו, חייבים לקיים אותו. שני הצדדים כאחד. יצרתי תרבות ניהול קשוחה. בבחינת נאה דורש נאה מקיים".
אם כך, למה אתה מעשן?
אני מעשן רק אצלי במשרד. בשום פנים ואופן לא בקריון עצמו. ואני דורש שלא יזרקו זבל אלא רק במקום המיועד לכך. שניהול המסעדות יעמוד בכל התקנים של משרד הבריאות. ואני לא אפנה בבקשה לרשויות להקל על מישהו שנמצא אצלו בשר מקולקל, אלא אבוא ואומר לו: תתקן. תשלם את הקנס ותעמוד בדרישות התקן. ללא הנחות וללא ויתורים.
"אתה יודע, הוריי שיננו לי תמיד, שאסור להיות חייב לאף אחד. לקנות ולחיות רק לפי מה שיש לך. כי רק אז אתה יכול לישון טוב בלילה..."
מיותר לציין, שיוסי פרי, ככל הנראה ישן כל לילה שנת ישרים...
כרטיס ביקור
26 שנה שירת יוסי פרי, ששמו המקורי יוסי פריימן, במערך הלוגיסטי של צה"ל וסיים בדרגת תת אלוף, כסגן ראש אג"א.
פרי הינו ייקה במוצאו. הוא עצמו נולד בטשקנט שבאוזבקיסטן. הוריו ילידי וורשה, שהתגוררו בגרמניה ועסקו שם במסחר זעיר, נמלטו מפני הנאצים עם שני אחיו הבוגרים ממנו ויוסי נולד בדרך הנדודים.
לישראל הגיעה המשפחה עם הקמתה בשנת 1948 והתגוררה בעיר התחתית בחיפה, שם היה להוריו קיוסק. ההורים עבדו 14 שעות ביום כדי שלילדים יהיה משהו בחיים. פרי: "כשאימי היתה מכינה לי תותים בשמנת וזה לא קרה הרבה פעמים, אני זוכר שזאת היתה חגיגה בשבילי..."
כיום נחשב יוסי פרי לסיפור הצלחה. עפ"י הפירסומים במדורי הכלכלה, הוא משתכר כ-170 אלף שקלים בחודש. פרי: "כשהשתחררתי מצה"ל, אמרתי לעצמי ולמשפחה, זהו זה. מעכשיו אני לוקח איזה חוג טניס, שחייה וחדר כושר, אבל מה לעשות, לא יצא".
התוכניות למנוחה נדחו בגלל הצעה שאי אפשר לסרב לה, לנהל את קניון באר שבע. אחרי שלוש שנים בבירת הנגב, הוא הגיע לקריון ומאז הוא שם. הקריון והוא לא חדלים מלגדול ולשגשג.
 שלח כתבה
 הדפס
כתבה
עוד בקריות באינטרנט:
קריות באינטרנט
• חדשות בקריות
• חיפה והסביבה
|
